אמפתיה בשירות שליטה וניצול במערכות יחסים נרקיסיסטיות

הערה: המאמר מיועד לסייע למטפלים לזהות בשטח, להציב גבולות ולהגן על המטופלים שלהם ועל עצמם בקליניקה, בהקשר של מערכות יחסים רעילות ואלימות נפשית. אין כאן ניסיון לעשות אבחון ואנו לא מעוניינים להיות מאבחנים. כל המתואר כאן אינו אבחנה רשמית בנרקיסיזם, אמפתיה והטריאדה האפלה, וחשוב לזכור שתמיד בכל תופעה בכלל, גם במאפיינים ותכונות אישיות, תמיד, תמיד, תמיד הם מתקיימים על רצף. הבנת הדפוס לא נועדה לתייג אנשים אלא לצורך הגנה על מטופלים פגיעים.

אנחנו נוטים לחשוב אולי בתמימות שהקו בין טוב לרע הוא ברור, שברור מי הנבל ומי הגיבור הטוב והזוהר. אבל החיים כל כך מורכבים, אנשים הם כל כך מורכבים, שכאשר אנו נתקלים באדם שנראה "טוב", שנראה כבעל מודעות לעצמו ולסביבה, אכפתי, מגונן, מעורר אמון, חכם, בדרך-כלל נתקשה להבחין אם מתחת למסכה מסתתר "נבל". 

מדוע אנו מתקשים להבחין? כי הנבל יכול להציג את עצמו כמישהו "שמבין אותך", הוא יכול לשקף אותך, לתת לך הרגשה ש"אנחנו דומים", ש"הקשר שלנו מיוחד",ש"אני לטובתך", ואז לתמרן אותך. העובדה שיש למישהו רמה גבוהה של "אינטליגנציה רגשית" (שהיא לא באמת רגשית אלא יותר קוגניטיבית) לא אומרת שיש בו רכות, חמלה, קבלה ואי-שיפוטיות. וזה משהו שאנו כבני אדם נוטים להתבלבל בו.

אינטליגנציה רגשית ברמה הגבוהה ביותר שלה, היא לא רק בעניין של זיהוי רגשות בעצמך ובאחרים. מדובר בהבנה ובהבחנה בדפוסים המניעים התנהגות אנושית. כאשר משתמש בה מישהו עם חשיבה אסטרטגית, אמפת' אפל Dark Empath, היא הופכת לאחד מהכלים הפסיכולוגיים החזקים ביותר שניתן להעלות על הדעת.
אנחנו מדברים על אמפתיה ללא חמלה – הבנה מדויקת של עולמות הרגשי של האחר בלי מחויבות אתית או רגשית לטובתו.

מהו דארק אמפת'

אמפת' אפל הוא מושג שמתאר אדם עם יכולת אמפתית גבוהה, שמחוברת לתכונות "הטריאדה האפלה" Dark Triad – נרקיסיזם, מקיאבליזם ופסיכופתיה – ולכן משמשת לא לריפוי וקשר, אלא לשליטה, ניצול והכפפה.

זוהי "אמפתיה מניפולטיבית". היא אמפתיה קוגניטיבית (הספרות מבחינה בין שני סוגי אמפתיה: אמפתיה קוגניטיבית – היכולת להבין בשכל מה האחר מרגיש וחושב; ואמפתיה רגשית – היכולת "להרגיש יחד" עם האחר את כאבו ולחוות מצוקה לנוכח סבלו) .

האמפתיה הקוגניטיבית מבוססת על היכולת לקרוא מיקרו-הבעות, שפת-גוף, רגשות, בשילוב עם הקשבה ולמידה של הנרטיב הביוגרפי של האחר (פגיעויות, פצעי ילדות, טראומות ודפוסי התקשרות), ובכך מאפשרת לאמפת' האפל להבין לעומק צרכים ודפוסים שלו, הבנה מדויקת של עולמו הרגשי, כפתורי ההפעלה שלו, התשוקות והמאווים שלו, וכל זאת ללא מרכיב של חמלה או מחויבות אתית או רגשית לטובתו. לעיתים יכולה להיות גם אמפתיה רגשית (חמה) חלקית, ואז "הנבל" הוא עוד יותר מתעתע.

בשונה מנרקיסיזם "קלאסי", שבו לנרקיסיסט יש לקות משמעותית ביכולת אמפתית, כאן האמפתיה קיימת אך מעוותת: ההבנה הרגשית אינה מובילה לחמלה ורצון לעזור אלא משמשת כמכ"ם לאיתור פגיעויות ולהפעלתן.

המנגנון הפסיכולוגי של האמפת' האפל (כמו גם של הנרקיסיסט) בנוי על ערך-עצמי שברירי, חוסר-ביטחון עמוק מאוד וצורך נואש באישור ובהכרה. הם מחפשים הערצה והאדרה בלתי פוסקת, בונים לעצמם דימוי עצמי גרנדיוזי, דימוי עצמי שאינם יכולים לקיים ולתחזק באופן פנימי, ולכן הם מפצים יתר על המידה במשיכה ותחזוק ההערצה מאחרים, מגזימים בגזלייטינג, ושולטים באמצעות מניפולציות.

מאפייני התנהגות מרכזיים של דארק אמפת'

• שימוש באמפתיה ככלי:

לרוב, האמפת' האפל יודעים לקרוא היטב רגשות, לזהות ניואנסים בטון הרגשי ואפילו "לקרוא מחשבות" של הקורבן שלהם, ושל אנשים בכלל. הם מקשיבים היטב לסיפורי ילדות, היסטוריה טראומטית ודפוסי התקשרות. הם מקשיבים היטב לסיפורים על מערכות היחסים של הקורבן בעבודה, במשפחה ועם חברים, על חיכוכים, ויכוחים, מריבות בעבר ובהווה, על הצלחות וכישלונות, חלומות ומאוויים. הם משתמשים במידע הרגשי לצורך יצירת תלות, הפעלת אשמה ובושה ושליטה בקצב הקרבה והמרחק (Push-Pull).

האמפת האפל לא רק יודע לקרוא את מה שאחרים מרגישים, הוא אפילו מבין אותם ברמה שעולה על אמפתיה. זאת מכיוון שהוא לא הולך לאיבוד ברגש. במקום זאת הוא צופה בקורבן, מודד אותו, מעריך ומחשב את המניעים שלו ואת מטרתו.

כאשר האמפת' האפל נכנס לחדר הוא חש את האווירה, הוא סורק ומנתח מה קורה, הוא "קולט" אנשים: מי חסר ביטחון, מי אוהב לעשות הצגות, מי מסתיר משהו… וחשוב מכך, הבנה זו אינה משמשת למטרות טריוויאליות כמו "להסתדר" או להתחבר, זה משמש לשליטה שמטרתה בראש ובראשונה פיתוי, ניצול, וכאשר יש צורך גם עבור הרס. 

עם זאת, חסר להם עומק רגשי אמיתי. הם מחקים רגשות ככלי למניפולציה, אבל הם לא באמת רגישים ל… או תופסים את העולם הפנימי של אחרים.

• פאסיב-אגרסיביות, ענישה רגשית ושליטה:

דפוסים אופייניים של פאסיב-אגרסיב בנויים על קירבה וריחוק לסירוגין. מצד אחד כוללים הזדהות לכאורה על-ידי שיקופים רגשיים ("אני מרגיש בדיוק כמוך", "אני מבין אותך") שמעמיקים את הקשר (לכאורה. כי זה מזוייף), לצד "טיפולי שתיקה", נסיגה חדה בחום ובהכרה (on-off), הסתרה וסודיות, ביקורת בכלל וביקורת "פסיכולוגית" מכאיבה בפרט, והפעלת רגשות-אשם מותאמים אישית. אלו הם אמצעי כוח ושליטה, ושליטה בפרשנות של הקורבן את המציאות.

• תפקוד חברתי גבוה ו"מסכה" אמפתית:

הדימוי החיצוני של האמפת' האפל הוא של אדם רגיש, מודע לעצמו, "עובד על עצמו", והוא משתמש ב"שפה טיפולית" מפותחת. הם יכולים להיות כריזמטיים, שנונים, נראים מודעים לעצמם ומציגים שיח רגשי מפותח שרכשו הן במקצועות הטיפול הפורמליים וגם בעולמות הרוח, סדנאות התפתחות אישית, טנטרה, תקשור וכדו'.

השפה הפסיכולוגית שלהם, שפת המודעות שכל כך פופולרית בעשורים האחרונים, מקשה על הסביבה – וגם על מטפלים – לזהות את אלמנט הניצול עד לשלב מאוחר, או בכלל לא. בהתחלה הקורבן חווה "הצלה" "הקרבה", "הבנה", "הזדהות", מצד האמפת' האפל, אך בשלב יותר מאוחר מתחילות העדויות על ניצול רגשי, בלבול וזהות עצמית פגועה.

אפשר למצוא אמפת' אפל במקצועות הטיפול והעזרה: "גורואים" בסדנאות ותהליכי התפתחות אישית, מנהיגי כתות, פסיכולוגים ומאמנים, מורים ל"מיניות מקודשת" וכדו' – אנשים שמשתמשים בתואר "מטפל" לשליטה, לניצול מיני, לזכות בהאדרה ובהערצה, לייצר לעצמם "עבדים מרצון" (לדוגמא שמטופלת תבוא לנקות להם את הבית, לעשות בייבי סיטר על הילדים, לעשות עבורם שיווק במדיה החברתית ולמעשה כל דבר שהמורה או המטפל מבקש.)

במקצועות הטיפול והעזרה אמפתיה היא ערך מקצועי וגם כוח. מי שמבין את החומר הנפשי של האחר שולט בנרטיב, בקצב ובגבולות. השילוב של סמכות מקצועית ידע פסיכולוגי ואמפטיה רגשית (קרה), יוצר קרקע לפגיעה מוסוות המשתמשת בשפה של טיפול, צמיחה וריפוי.

מורים, מטפלים וגורואים שהם אמפת' אפל יוצרים לקורבן שלהם מטריקס משלהם, בועת מציאות משל עצמם שאינם חדירה לעולם שבחוץ. הם מבססים היררכיה – אני יודע ורואה עלייך יותר ממה שאת רואה על עצמך, הם משתמשים בשיטות של הפרד ומשול כדי להרחיק את הקורבן מאנשים אחרים, הם משתמשים ב"תורה" (דת, שיטה, רוחניות, דרך-חיים מסוימת, אמונה מסוימת, ידע סודי שרק הם מחזיקים) כדי לתגמל מצד אחד וכדי להעניש מצד שני את הקורבן, כדי לקבוע חוקים, כדי לקבל רשות לחדור לחיים שלו.ה, כדי "לשכנע" ולשלוט באמצעות ההתמסרות של הקורבן ל"תורה" הזאת, וכדי לבטל את כל ההרגלים, תפיסת העולם וזהות "הקודמים" של הקורבן. המטפל הוא "הפרשן היודע-כל" והוא יוצר תלות וכניעה לשיפוט שלו, והוא משתמש בבושה, פחדים או סודות שנחשפו כדי להשתיק ביקורת, למנוע תלונות ולבסס משמעת.

נרטיב נוסף שמשרת את המטפל שהוא אמפת' אפל, הוא הענקת תחושת "מיוחדות" למטופל.ת, דיבור על "כימיה", "חיבור נשמתי", "תהליך עומק שלא כולם מבינים", יצירת קואליצה סודית. – נרטיב זה מופיע בכל קשר עם אמפת' אפל נרקיסיסטי כבר בתחילת הקשר בשלב הפצצת אהבה, ומתוחזק כל הזמן כטפטוף מתמיד לתוך התודעה של הקורבן.

אני ממליצה לקרוא את המאמר "פסיכולוגיה של כת", כדי להעמיק בנושא של מטפלים ומנהיגים שהם אמפת' אפל. (למאמר, לחץ על הקישור)

מה ההבדל בין דארק אמפת' לבין הנרקיסיסט "הקלאסי"?

אצל הנרקיסיסט יש לקות אמפטית באופן בולט. הוא מתקשה לראות את האחר כסובייקט.

אצל האמפת' האפל היכולת לראות את האחר כסובייקט קיימת, אולם היא מגויסת לצרכים האגואיסטיים שלו, לצורך הנמכה, ביטול, ושליטה.

האמפת' האפל הרבה יותר "מסוכן" מהנרקיסיסט הקלאסי, כי כאשר אמפתיה פועלת בתוך מבנה אישיות נרקיסיסטי היא מעצימה את כוח הניצול (כאשר אצל אדם "רגיל" אמפתיה תצמצם את הניצול), והיא גם מאפשרת למתעלל לזהות במדויק מהן הנקודות הרגישות, איך להפעיל אשמה ובושה ומה יכאיב יותר.

התפתחות מערכת יחסים עם נרקיסיסט–דארק אמפת'

מערכת היחסים הנרקיסיסטית היא בעלת תבנית מעגלית, דפוס חוזר, כפי שאנו מכירים ממעגל האלימות. ניתן למצוא הסבר מפורט על הדינמיקה של היחסים הנרקיסיסטיים בקורס המטריקס הנרקיסיסטי חלק א' וחלק ב'.

השלב הראשון הוא שלב האידאליזציה 

זהו השלב של החיבור הנשמתי: הקשבה מעמיקה, יצירת תחושה של נשמות תאומות, רק הוא מבין אותי/רואה אותי, אנחנו אוהבים את אותם הדברים, הגורל הפגיש אותנו ושיקוף של כאב ילדות וצרכים לא ממוששים. בשלב הזה תהייה "חודרנות פסיכולוגית" בניסיון ללמוד את הפגיעויות של האדם השני על-ידי עידוד לשתף ברגשות, באירועים ובאכזבות בהווה ובעבר, טראומות ילדות, חלומות, מאוויים ותשוקות.

בשלב השני בניית תלות רגשית באמצעות אמפתיה ופגיעה לסירוגין 

יצירה של טראומה בונדינג. שימוש ברגעים של "הבנה עמוקה" וחיבור כ"זריקת הרדמה" בין פרקי פגיעה. מסרים של "אף אחד לא יבין/יאהב אותך כמוני, מניפולציות רגשיות ועידוד להתרחקות מחברים ובני משפחה ומטפלים (רק אני ואת, האהבה שלנו מיוחדת ואף אחד לא יכול להבין אותה, הם רוצים לקלקל לנו כי הם מקנאים בנו או הם רוצים לקלקל לך כי הם מקנאים בך, המטפלת שלך/אמא שלך/החברה שלך "שונאת גברים" וכן הלאה).

בשלב השלישי התקרבות והתרחקות 

אמפתיה, ענישה, נסיגה מבוקרת, מסרים כפולים, בלבול ואשמה, פריצת גבולות וביטול גבולות, במחזוריות של פגיעה-תיקון-הבטחות (זיוף עתיד).

אמפתיה ענישתית (הפיכת פגיעויות שנחשפו לנשק) ונסיגה מבוקרת: שתיקות ענישה, נסיגה חדה בהקשבה ובתמיכה (למנוע יחס, תשומת-לב, תמיכה), מסרים כפולים ("אני מבין אותך" לצד "הבעיה היא שאת רגישה מידי"ת "אני אוהב אותך" לצד "את לא מאפשרת לי לאהוב אותך") ערעור תפיסת המציאות (גזלייטינג), טקטיקות של שליטה מכפיפה Coercive Control.

התגבשות קשר תלותי שבו הנפגעת מוותרת על גבולות כדי לחזור לחוויה הראשונית של "הוא מבין אותי"

בשלב הבא – הוברינג

פאזה של חיזור והפצצת אהבה, תחושה של קירבה ואינטימיות, הצגה של אפטיה, של אני מבין אותך, אנחנו דומים, רק אני מבין אותך, לא יהיה לך אחד שמבין אותך כמוני, ניתוח פסיכולוגי של מה שקורה לך, שכנוע שביחד אנחנו כוח, שאני אעבוד על עצמי, של אני מבין מה עשיתי לך ואני אשתנה, אני לא יכול בלעדייך, אני נשמה פצועה, אין לי חיים בלעדייך. שלב שבו "חוזר" האיש המבין, המפותח, המודע, הפגיע…

והמחזורים האלה חוזרים שוב ושוב: פגיעה-תיקון-הבטחות.

איך מזהים דארק אמפת' בקליניקה?

אמפת' אפל יכול להגיע לקלינקה בעצמו, כחלק מזוג או שנפגוש אותו רק בסיפורים של הנפגע.ת שמגיע.ה לטיפול.

האמפת' האפל מאוד מתעתע את המטפלים כי הוא מציג את עצמו כאדם מודע, שהתפתחות חשובה לו, שהוא רוצה להשתפר והוא "עובד על עצמו".

ישנם סימני אזהרה למטפל, רמזים שאפשר לזהות:

• שימוש בשפה טיפולית, במושגים "פסיכולוגיים", ניתוח אישיות כלפי אחרים, אמירות "רוחניות", מודעות גבוהה לחולשות של אחרים, זיהוי דפוסי התנהגות של אחרים, שימוש בידע על פגיעויות של אחרים כדי לנתח אותם ואת ההתנהגות שלהם, לתייגע אחרים כבעלי אופי כזה או כזה, הצגה עצמית של אדם שפועל מתוך ערכים ויושר. ועם זאת מעט מאוד רפלקטיביות אמיתית על הדפוסים שלהם ועל הפוגענות שלהם. (המטפל יכול לפגוש את המאפיין הזה במפגשים אישיים אך גם מתוך דיווח של הנפגע.ת: "הוא אומר שאני …").
• בקליניקה: כאשר הם באים לטיפול, הם מנסים "לקרוא" את המטפל. היכולת שלהם לקרוא אנשים נותנת להם ביטחון והם ינסו להשתמש בזה כדי "לשלוט" במטפל, לשאול שאלות אישיות או הערות אישיות, להביך אותו או לנסות למצוא "חולשות" (להדגיש שהמטפל.ת לא זוכר.ת דברים שאמרו לו, או לצטט משהו שאמר.ה ושלא באמת נאמר, או להגיד "מאוד נעלבתי כשאמרת לי את זה", או לציין שהניסיון המקצועי שלו.ה "לא מספיק" וכדו'), להפעיל תחושת אשמה אצל המטפל, ניסיון לעקוף גבולות, דרישות חריגות.
• בקליניקה: סלט מילים – בלבול סביב השאלה מי נפגע ממי, מצג שווא של המציאות, ניסיון להסיח את הדעת מהנושא שעליו מדברים על-ידי סחיפת הדיון לנושאים שוליים, להעלות נקודות דיון רבות בו-זמנית ולערבב נושאים שלא קשורים, העברת המיקוד מהסבל של האחר אל עצמו, לדבר ללא הפסקה ובכך ל"בזבז" את זמן הפגישה כך שלא יהיה מספיק זמן לדבר באמת.
• מטפלים, בשל האמפתיה המקצועית שלהם, יכולים להיות פגיעים למניפולטור אמפתי. מומלץ לשים לב במיוחד כאשר המטפל חווה בלבול, עייפות, משיכה-דחייה חזקה, אשמה ותחושה של "לא מספיק טוב" – יש סיכוי שתחושת אלו הן תוצאה של מניפולציות רגשיות שהמטופל עושה על המטפל. חשוב להביא את ההתמודדות הזאת לסופרויז'ן.
• בעבודה עם הקורבנות של האמפת' האפל חשוב שמטפלים יזהו את "האמפתיה המניפולטיבית" ויהיו מאוד ממוקדים בזיהוי ושיום עבור המטופל.ת, מה לעשות ולא לעשות, עבודה על גבולות, בניית וחיזוק עוגנים מחוץ לקשר והבנה שהצהרות אהבה והצהרות על "אף אחד לא יבין אותך כמוני" הן דגלים אדומים ולא הצהרת אהבה.

במערכת יחסים נרקיסיסטית יכולים להיות קורבנות שהם דארק אמפת'. לחצו על הקישור לקריאה