טקטיקות של שליטה במערכות יחסים נרקיסיסטיות

הערה: כל הכתוב בלשון זכר ונקבה יכול להיות גם ההיפך.

מערכות יחסים נרקיסיסטיות מתאפיינות בטקטיקות גלויות וסמויות שהנרקיסיסט מפעיל על בן/בת זוגו לצורך שליטה. לעיתים טקטיקות השליטה כל כך מתוחכמת שהשליטה מושגת ללא הצורך לומר דבר במפורש ולכאורה ללא כפייה.
מדובר על שיטות פסיכולוגיות ומניפולציות רגשיות, פחדים ואיומים, לעיתים מאוד עדינים וסמויים שמטרתם לבסס שליטה על בן/בת הזוג, כך שהוא/היא יעשו מה שהנרקיסיסט רוצה מבלי להבין ומבלי להיות מודעים לכך שהם נשלטים, ולעיתים קרובות אפילו להאמין שהם "בוחרים" להתנהג בצורה הזאת.

לטקטיקות השליטה האלה, ועוד רבות אחרות, אנו קוראים "שליטה מכפיפה" ובאנגלית Coercive Control.

איך הנרקיסיסט גורם לבת הזוג לעשות מה שהוא רוצה מבלי לומר במפורש מה הוא רוצה שתעשה?

לעיתים קרובות הנרקיסיסט אומר ו/או מבטא בכל מיני צורות, ש"אינך יכול.ה לעשות את הדברים האלה" או "עלייך לעשות ככה וככה". ברוב המקרים זה לא נאמר במפורש אלא בדרכים עקיפות, אם על-ידי רמזים, אם על-ידי הבעות פנים ושפת-גוף, או על-ידי מניעת יחס וטיפולי שתיקה.

הנרקיסיסט מסתמך על מניפולציות פסיכולוגיות כדי לגרום לבת/בן זוגו להבין מה מצופה ממנו.ה. הוא משתמש בטכניקות כמו הפחדה, עונשים, התעלמות וגזלייטינג כדי להטמיע את המסרים שלו.

היא מוצאת עצמה משנה הרגלים,
מפסיקה לעשות דברים שנהגה לעשות,
עושה דברים שלא נוח לה רק כדי לשמור על השקט,
עושה דברים שבדרך-כלל אינה נוהגת לעשות (כמו לשקר או לחפות על שקר),
נמנעת מהוצאות כספיות על עצמה,
נמנעת מלשקיע בתחביבים ודברים שהיא אוהבת,
והכל לכאורה מתוך "בחירה" שלה.

ביחסים האלה הקורבן מוצא.ת את עצמה
נמנעת מלהעלות דברים שחשובים לה,
או נושאים שקשורים לבעיות ביחסים,
או שהיא נמנעת מלהגיב לדברים שבעבר הייתה מתייחסת ומגיבה,
או שהיא מתחילה לדחות הזמנות לאירועים שבעבר נהגה ללכת אליהם וחברים שנהגה לפגוש,
או שמתחילה לשנות דברים בעצמה ובסגנון שלה, כמו סגנון לבוש, לא ללבוש חשוף, לצבוע את השיער לבלונד כי הוא אוהב אותה ככה,
משנה את ההתייחסות שלה להוצאות כספיות. למשל, מה נחשב בזבוז ועל מה מותר להוציא, מה היא מרשה לעצמה ומה לא מרשה לעצמה.

כל זאת,  מבלי שנאמר לה במפורש מה לעשות או מה לא לעשות.

אם היא הולכת לטיפול או משוחחת עם חבר.ה, וישאלו אותה: "האם הוא אמר לך במפורש לא לעשות ככה וככה?" היא תרגיש אי-נוחות.
המטפלת תשאל: "האם הוא אמר לך שאת לא יכולה להזמין חברים הבייתה?"
התשובה תהייה "לא, אף פעם לא אמר לי או אסר עלי להזמין חברים". אבל הוא גורם לכל מי שבא אלי להרגיש כל כך לא-נוח, שזה נורא מביך אותי וגורם לאורחים להרגיש לא-נוח.
כך באופן טבעי היא נמנעת מלהזמין שוב.
המטפלת תשאל: "האם הוא אמר לך שאת לא יכולה להעיר לו?" – לא הוא לא אמר. אבל היא יודעת מה תהייה התוצאה אם היא תעיר לו: התגובה שלו יכולה להיות שתיקה וכעס קר, או האשמות כלשהן שהוא ימציא, או ויכוח אינסופי שמתיש אותה לרמה שבא לה למות".

כך קורה, שהיא "יודעת" באופן לא-מודע (כמה שזה נשמע פרדוקסלי), שביחסים האלה היא נשלטת מבלי שהוא בכלל יציב דרישה. היא יודעת מהן "הדרישות" ממנה, באיזה סטנדרטים היא צריכה לעמוד, איך מותר לה או אסור לה להגיב, איזה החלטות אסור לה לקבל מבלי לקבל רשות, וכל זה בכלל לא גלוי ולא מדובר. לעיתים אפילו הקורבן בעצמה, מכחישה את העובדה שאין לה "זכות בחירה" והיא מספרת לעצמה סיפור שבעצם מה שהוא דורש ממנה לעשות זה בכלל לא הוא, זאת הבחירה שלה.

ואת הדבר הזה כל כך קשה להסביר לאנשים אחרים, בין אם זה מטפלים או חברים או משפחה. וזה מרגיש נורא.

מטפלים לעיתים יכולים ליפול במלכודת הזאת מתוך אי-הבנה של דינמיקת השליטה שאינה נאמרת במילים. יכולים לומר או לחשוב, שאם הוא לא אוסר עלייך באופן מפורש לעשות דברים, להיפגש עם אנשים, להוציא כסף, אז זאת הבחירה שלך ואת יכולה להחליט על עצמך. לעיתים מטפלים לא מבינים את הכבלים הפסיכולוגיים, במיוחד כאשר הם פוגשים אישה (או גבר) עצמאית לכאורה, עובדת ומרוויחה, מקבלת החלטות בעבודה, מצליחה, חזקה, לומדת ומתפתחת, ובכל זאת "מאפשרת" למישהו אחר לשלוט בה ולהתעלל בה רגשית. ישנם מקרים רבים מטפלים לא מבינים את המציאות הזאת, וזוהי אחת הסיבות מדוע ממולץ ללמוד לגבי מערכות יחסים נרקיסיסטיות ולהיות מטפל "מודע נרקיסיזם".

חוסר ההכרה והתיקוף של המטפל למציאות הזאת פוגעת בקורבן פי שתיים, כי היא לא מקבלת הכרה לקושי שלה ולתחושת השבי שלה.

גזלייטינג

גזלייטינג הוא טכניקה שבה הנרקיסיסט מערער על תפיסת המציאות של בת הזוג. הוא עשוי לומר
"אף פעם לא אמרתי לך לא לעשות ככה וככה" או
"אני אמרתי לך לעשות את זה?" או
"אני אמרתי לך פעם שאסור לך משהו?"
בעוד שבפועל הוא מעביר מסר שברור שזה אסור.

התוצאה היא שבת הזוג מתחילה לפקפק בעצמה ולחשוב שהיא טועה. לדוגמא, הנרקיסיסט לא אומר "אל תוציאי כסף עבור עצמך", אבל בת הזוג יודעת מה תהייה התוצאה אם תעשה זאת, ולכן נמנעת מכך.

העניין הוא שמאחר והוא לא ממש אמר לה לא לעשות משהו, הוא אומר שהיא ממציאה את זה, שהיא רוצה לעשות לו שם רע, ומכחיש שהוא דיקטטור שתלטן שקובע בשבילה מה תעשה ומה לא תעשה.

התוצאה: הקורבן נמנעת מלעשות משהו שהוא אף פעם לא אמר לה במפורש לא לעשות, משום שהיא יודעת טוב מאוד שהיא לא יכולה לעשות אותו.

ענישה והתעלמות

הנרקיסיסט עשוי להעניש את בת הזוג כאשר היא פועלת בניגוד לרצונו, בדרכים שונות. העונשים יכולים לכלול התעלמות, זלזול, הערות ציניות, או אפילו התפרצויות זעם. לדוגמא, אם בת הזוג מעירה לו ליד אנשים, הוא לא יאמר במפורש שזה אסור, אבל התגובה שלו תהיה כל כך קשה ומפחידה שהיא תלמד להימנע מכך בעתיד.
כשחוזרים הביתה הוא יכול לומר לה "תפסת תחת, אה? שלא תעיזי להעיר לי ליד אחרים!"
או כשהיא מביעה דעה במפגש עם חברים ומקשיבים לה, והיא לרגע תופסת את הבמה, כשיחזרו הביתה הוא יכול לומר לה בדרך הביתה:
"וואי, את ממש דיברת הרבה! את לא רואה שאת מביישת את עצמך?" או "כל הערב לא היית איתי ובזמן הזה דיברת עם כל האחרים".

הערות מהסוג הזה הן "הנחיות" איך את צריכה להתנהג, "חינוך מחדש". ובדרך כלל תהיינה גם סנקציות נלוות.

שוחד / טובות הנאה

לעיתים הכפייה נעשית על-ידי כך שהנרקיסיסט יכול להציע לבת/בן זוגו משהו שהם צריכים ואינם יכולה להשיג בדרך אחרת. למשל להציע כל כך הרבה כסף שיכול לשנות לבת/בת הזוג את החיים כך שאינם יכולים לומר "לא". זה סוג של עסקה. במקרים כאלה, הקורבן משכנעת את עצמה שזוהי הבחירה שלה, שהיא אחראית על אובדן החופש שלה וזה המחיר שעליה לשלם.

העניין הוא שברגע שהקורבן נכנסת ליחסים האלה, היא מאבדת את חופש הבחירה, בגלל כל הטקטיקות האחרות של גזלייטינג, הפחדה, הענשה, שתיקה, מניעת כסף, חינוך מחדש וכדו'. היא חושבת שזאת הבחירה שלה להיות במצב הזה אך למעשה היא התחילה מבחירה אבל הפכה להיות שבויה.

אצל המטפלת היא תגיד "אבל מעולם לא אמרתי "לא", לקחתי את מה שהוא הציע".

התהליך שבו זה קורה

התהליך שבו נרקיסיסט גורם לבת זוגתו להימנע מהעלאת נושאים שיעוררו מחלוקת, כעס או מצב רוח רע הוא הדרגתי ומורכב. בתחילה, הנרקיסיסט מציב גבולות ומסרים סמויים לגבי מה מקובל ומה לא. עם הזמן, בת הזוג מתחילה להבין את הקווים האדומים ומתאימה את התנהגותה בהתאם כדי להימנע מעימותים ותגובות שליליות.

היא יודעת שאם היא תראה מי שהיא, אם תאמר את האמת שלה, אם תבקש את מה שהיא רוצה, "הטבע האמיתי" שלו ייצא החוצה ואז זה יהיה כל כך ברור ומוחצן שהיא שלא תוכל יותר לעצום עיניים ותצטרך לשאול שאלות לגבי היחסים. וזה מסוכן לה, כי יש לזה מחירים מאוד גבוהים, לה ולילדים. זוהי כמובן בחירה לא-מודעת וכך מאבדים את החופש.

דוגמאות 

• לבוש: הנרקיסיסט לא יאמר במפורש "אל תלבשי את זה", אבל הוא ייתן להבין דרך מבטים או הערות פסיביות-אגרסיביות שזה לא מתאים.
• חברים: הנרקיסיסט לא יאמר "אל תיפגשי עם החברים האלה", אבל הוא יגרום לבת הזוג להרגיש אשמה או לא נוחה כאשר היא מתראה עם אנשים שהוא לא מאשר.
• יחסים עם משפחה: הנרקיסיסט לא יאמר "אל תראי את המשפחה שלך", אבל הוא יגרום לה להרגיש שהיא צריכה לבחור בינו לבין המשפחה, וכך יבטיח שהיא תתרחק מהם.
• וויתורים (בהדרגה): את פוגשת מישהו שהוא כל מה שתמיד חלמת. את מתאהבת ובשבילך זה לגמרי אמיתי. ולאט לאט את מוצאת עצמך מפסיקה לעשות כל מיני דברים קטנים, או עושה אחרת דברים בגלל שככה זה עדיף לאדם הזה, האהוב שלך. את נפגשת פחות עם חברה שנהגת להיפגש הרבה, את עושה שינויים בעצמך, את לא מעלה נושא מסוים בשיחה כי את חווה כמה מהר יכולה להתפתח "קרירות" מצידו וכך לאט לאט את מוותרת, בטיפות קטנות, להיות מי שאת.

והאמת שזה אף פעם לא מספיק. בסוף הכל הופך להיות למשחק כוחות. ואז מגיע היום שאת פשוט נענית או נעשית כפופה לכפייה הזאת מבלי לומר מילה. וזה הופך להיות דפוס התנהגות חדש, מקודד במוח, בדיוק כמו שעושים ב"אילוף". והעניין הוא שאף פעם לא התבקשת להיכנע באופן ישיר. הוראות ההפעלה "נרמזות" או מוטמעות באמצעות גזלייטינג או פאסיב-אגרסיב.

עדות:

קבעתי פגישה עם חברה לערב מסוים והוא הציע שנלך בערב הזה לארוחת ערב. לא אמרתי לו שכבר קבעתי עם החברה כדי לא לאכזב אותו, וביטלתי את הפגישה עם החברה.
ידעתי שאם אני אגיד לו שכבר קבעתי עם החברה התגובה שלו תהייה לא נעימה. הוא יגיד: "החברה שלך יותר חשובה ממני?" או שיגיד "בסדר, אז תלכי איתה", אבל יגרום לי לרגשות אשם ויומיים יעניש אותי ולא ידבר איתי. אז העדפתי לשתוק.
ואז מגיע הערב המיוחל וברגע האחרון הוא אומר לי שלא בא לו לצאת לארוחה. וכשאני אומרת לו: "אבל בגלל זה ביטלתי את הפגישה עם החברה שלי!!!", הוא יגיד לי בהיתממות "אני אף פעם לא אמרתי לך לבטל עם החברה שלך!".או ישאל: "אני אמרתי לך לבטל עם החברה שלך?" וזה מתסכל כי הוא "צודק". הוא באמת לא אמר לי לבטל את הפגישה עם החברה שלי.

ומדוע  היא נמנעה מלהגיד לו שקבעה עם חברה? כי בכל פעם שהיא אומרת לו שהיא יוצאת עם חברה הוא מתנהג כמו קורבן שמשאירים אותו לבד בבית, הוא מכפיש את החברה ואומר שהיא לא באמת חברה ורק מנצלת אותי, והשיחה הופכת להיות על כמה היא (בת-הזוג) קשה, עקשנית, רעה, לא מתחשבת וכדו', ובנוסף לפרצוף הקובני והכועס באותו רגע, היא עשויה לזכות בטיפול שתיקה לזמן מה.

 עדות: 

אני מאוד אוהבת לכתוב בעט פיילוט 0.4 – לפני שהתחתנו הייתי קונה לי את העטים האלה בכל הצבעים. באופן כללי אהבתי את הצבע הורוד. אחרי שהתחתנו, עברתי יום אחד ברחוב ליד סטימצקי ונכנסתי. מצאתי עט כזה בצבע ורוד בהיר. זה עלה 10 ש"ח וקניתי לי, והתלהבתי והתקשרתי לספר לו בשמחה שמצאתי עט ורוד. הוא צחק ואמר שזה בזבוז של כסף. זה יקר בשביל עט, וצחק שאני מתלהבת מדברים קטנים, שאני ילדותית. ואז אמר "לפחות את זולה ואני לא צריך לבזבז הרבה כסף כדי לשמח אותך".

זוהי דוגמא מצויינת לכך שהוא לא אמר במפורש אני לא מרשה לך לקנות עט ב- 10 ש"ח, או אני לא מרשה לך לקנות מבלי שתשאלי אותי קודם. שום דבר מהסוג הזה לא נאמר. וכל מה שנאמר, נאמר לכאורה "בצחוק". ובתוך הצחוק הזה ישנם מסרים כאלה שהיא  ממש "הבינה" (ואולי לא במודע) שהוא לא אהב את זה שקנתה עט ורוד ב-10 ש"ח (באופן כללי הנרקיסיסט הוא "הורס שמחות"), שמאז אותו אירוע הפסיקה לקנות לעצמה עטים שהיא אוהבת וגם הפסיקה לכתוב (משהו שמאוד אהבה לעשות).

ומה היו המסרים בשיחה הזאת, ו"בצחוק" הקליל הזה?
קודם כל "זה בזבוז של כסף",
אחר-כך " 10 ש"ח זה יקר בשביל עט",
ואחר-כך "את ילדותית ומתלהבת מדברים קטנים, ואני לא אוהב את זה שאת מתלהבת",
ואחר-כך טוב שאת לא רוצה דברים גדולים, תמשיכי להסתפק במועט".

הכפייה והשליטה אינן מדוברות ואינן נראות על-פני השטח

את פוגשת את האדם הזה, הוא לא מחזיק אותך סגורה, אינו כולא אותך תחת מנעול ובריח ואפילו יש איתו זמנים נחמדים ומהנים, במיוחד בהתחלה, וכל הסיפור הזה על שליטה וכפייה לא מסתדר לך. מצד אחד יש לך הרגשה שאת כבולה ואינך חופשיה לקבל החלטות ולעשות מה שאת אוהבת ורוצה, ומצד שני כאילו אין אף אחד שמחזיק אותך בכוח וסוגר אותך, וזה מעורר דיסוננס קוגניטיבי רציני. כי המילה "כפייה" חזקה מידי. את אומרת לעצמך "מה שקורה אצלי זה שום דבר, ישנם מקרים קשים יותר או זה קורה בכל היחסים". "יש לנו ימים טובים, "אני יכולה לצאת לאן שאני רוצה", "זה לא שאין לי חופש".

הכפייה והשליטה ביחסים כאלה היא בדרך-כלל לא מדוברת. בגלל זה היא כל כך חזקה וכל כך "לא נתפסת" וקשה לשים עליה את האצבע. וזה עובד כי הקורבן "משתפת פעולה" ומנסה לשמר את הקשר והימנע מקונפליקט. זו הסיבה שביחסים כאלה הקורבן לא בקלות מחפשת עזרה. 

וכך, על ידי כפייה סמויה, הקורבן מגיעה למצב שהיא צריכה לבקש רשות על כל דבר שהיא רוצה, לשנות ולהתאים את מי שהיא לדרישות שלו, אינה יכולה לשתף את דעותיה כי אינן נחשבות, וזה מתרחב לדברים בסיסיים כמו לאכול מה שהיא רוצה, מתי לאכול, מה ללבוש , ללכת לישון מתי שהיא רוצה.

למטפלים – מה חשוב לדעת?

הקורבן לא תופסת עצמה כבעלת אפשרות בחירה

ביחסים נרקיסיסטים לקורבן אין בחירה חופשית. אין דבר כזה בחירות חופשיות ביחסים כאלה. בדרך-כלל כל מה שהיא עושה זה ניסיון להימנע מפחד ו/או כאב. בדרך-כלל גם אין לה אופציות כי היא חוששת לאבד משמורת על הילדים, אין לה לאן ללכת, או חוששת מאלימות ונקמה, או לסבול טיפול שתיקה ארוך והיא מאמינה שהיא לא יכולה להסתדר בלעדיו. לכן הקורבן לא תופסת עצמה כבעלת אפשרות בחירה. היא רואה עצמה תקועה במצב חיים שבחוויה שלה אין לה מוצא ממנו.

הבחירה של הקורבן היא "להימנע מפגיעה"

כאשר מהצד השני של  כל בחירה יש פגיעה, זוהי לא בחירה חופשית כי הבחירה היא להימנע מהפגיעה. הרבה ניצולים נשאלים "זה למה לא קמת והלכת?" אלו אנשים שלא מבינים את הדינמיקה של ההתעללות ו"מאשימים" באופן עקיף את הקורבן. קשה מאוד לנפגעים לקבל תמיכה, אפילו ממטפלים. הקורבן יכולה להיות אישה חזקה, מצליחה, עשירה, יכולה להיות לה קריירה משמעותית ובכל זאת הדינמיקה הזאת של הכפייה הסמויה והלא-מדוברת היא נוכחת וחזקה.

כפייה פועלת על בסיס של פחד

לפעמים הפחד ברור שאם לא תעשי מה שהוא אומר יש איום של אלימות או אובדן של ביטחון (כסף, מחסה, או שיפגע בילדים, או שיפגע בבעל-חיים שלך). אבל בדרך-כלל ברוב היחסים הנרקיסיסטים הפחד לרוב לא ברור, לא רואים אותו.

אז אם הקורבן נמנעת ולא אומרת מה שהיא רוצה, או שהפסיקה לעשות דברים שהיא אוהבת או לא עושה דברים שחשובים לה, או שאינה מבלה עם אנשים שהיא אוהבת – והנרקיסיסט לא ביקש ממנה באופן מילולי לעשות או לא לעשות את הדברים האלה, עליה לשאול את עצמה: "מהו הפחד שלי?"

מה יכול להיות הפחד? הו… הרבה דברים…

פחד ממריבה/קונפליקט,
חרדת נטישה,
יום שלם של באסה,
יום שלם שמבוזבז על ויכוחים ונאומים,
אי-נוחות בעקבות טיפולי שתיקה,
פחד מהכפשה ושיגיד עלי דברים רעים בפני אנשים שחשובים לי,
פחד שיהרוס לילדים את היום במיוחד אם יש לילדים אירוע שחשוב להם,
שיהרוס את החופשה,
שיהרוס את השמחה בההצלחה או ינכס לעצמו את ההצלחה שלה,
פחד מעוד ויכוח מבלבל,
פחד שיחשוב על שאני רעה, משוגעת, טיפשה.
והפחד היותר עמוק – להסתכל אל השקר והבגידה בעיניים – יש מחיר גבוה לראות את המציאות.

אז היא שומרת על האשליה של "אני אוהבת אותו", "הוא אבא טוב", "המשפחה יותר חשובה", "אני לא אעשה את זה לילדים" – והיא במצב שנקרא "עיוורון הבגידה" (לקריאה על טראומת והבגידה ועיוורון הבגידה / ד"ר ג'ניפר פרייד – לחצו על הקישור).

סיכום

הנרקיסיסט מפעיל שליטה על בת זוגתו בעזרת מניפולציות פסיכולוגיות, איומים סמויים והטמעה של פחדים. הוא משתמש בטכניקות כמו גזלייטינג, היפוך אשמה, סלט מילים, פחדה, ענישה והתעלמות כדי להבטיח שבן/בת זוגו יתאימו את ההתנהגות שלהם למה שהוא מצפה ממנה/ממנו. התהליך הוא הדרגתי ומורכב, ובסופו של דבר בת הזוג לומדת להימנע מהתנהגויות שעלולות לעורר מחלוקת או כעס אצל הנרקיסיסט.

הקורבן לוקחת על עצמה את כל האחריות: אני אחראית, אני זאת שנשארתי, הוא אף פעם לא אמר לי לא לעשות את זה או לא אמר לי לא לומר את זה. הפחד עצר אותי. זה שלי. וכשאת לוקחת את כל האחריות, הנרקיסיסט לא צריך לקחת שום אחריות.

כמטפלים חשוב ביותר שנזהה ונשיים את טקטיקות השליטה והכפייה. עלינו לחזק את המטופל.ת ולומר לה שהיא במצב חיים שמישהו אחר שודד את החופש שלה. ולא, היא לא אשמה.

לפעמים הנזק הגדול ביותר ביחסים נרקיסיסטים נגרם דווקא מהמילים שלעולם לא נאמרו. זוהי כפייה "ללא עדויות" ולכן כל כך קשה להביא את הדברים האלה לבית המשפט או לרווחה או למטפלים.

ההבנה של הטקטיקות האלו יכולה לסייע לנשים לזהות את הסימנים, ולפעול למען שחרור מהמניפולציות והשליטה הנרקיסיסטית.