בקשר של התעללות יש צד אחד שמעוניין למנוע שוויון והדדיות

הערה: כל הכתוב בלשון זכר ונקבה יכול להיות גם ההיפך.

רנדי בנקרופט בספרו "למה הוא עושה את זה?", כותב שהניסיון להתמודד עם התעללות בטיפול זוגי הוא כמו להבריג בורג בכיוון הלא נכון. טיפול זוגי עם נרקיסיסט יכול להיות דבר פוגעני לכשעצמו אם המטפל.ת לא מודע ומתייחס לטיפול כעזרה להתגבר על בעיות תקשורת או להתמודד עם דפוסים ומשקעים מן הילדות שכל אחד מבני הזוג מביא אתו.
על המטפלים להבין שבהקשר של התעללות, אין פה שני צדדים שיש ביניהם תקשורת חיובית ורצון להדדיות. ההיפך, ישנו צד אחד שדווקא שואף למנוע שוויון.

לעיתים, כאשר האישה לוחצת על בן-הזוג המתעלל ללכת לטיפול זוגי או טיפול אישי, מתוך תקווה שהוא ישתנה, מתוך ציפייה שהמטפל יסביר לו מה לא בסדר בהתנהגות שלו, שאולי כשמישהו חיצוני יגיד לו שהוא פוגע בה, אז זה "יזיז" לו, אז הוא יבין מה הוא עושה לה, היא רק דוחה את הקץ. זהו סוג של רמאות עצמית, שהיא עושה משום שיש ילדים משותפים, כי הוא כן אוהב אותי, כי אני אוהבת אותו –היא עשויה לבזבז בינתיים שנים רבות בהמתנה שהוא ישתנה ויתמודד עם הבעיות שלו.

יש מקרים שדווקא בן הזוג המתעלל הוא הרוצה ללכת לטיפול והוא היוזם כי הוא מצפה לאישור מהמטפל.ת שאשתו לא בסדר, משוגעת, אישה ואמא לא מספיק טובה, שהיא צריכה להתאמץ יותר ועוד כל מיני דרישות שהוא "בטוח" שהמטפל.ת ת.יגיד לה, וחושב שאם תשמע את זה מהמטפל אז תהייה עוד יותר נשלטת ונדרסת מבלי יכולת להגן על עצמה. בשבילו הטיפול יהיה גם הוא פלטפורמה להתעללות נוספת.

כאשר זוג במערכת יחסים נרקיסיסטית הולך לטיפול, המטרה של ליצור יחס מכבד ולא כפייתי באופן הדדי, השאיפה לשינוי עמדות אמיתי, אינם דבר מעשי. ההיפך, בטיפול, הנרקיסיסט ישתמש בדפוס הרגיל שלו, להשתמש בחביבות מדומה כדי להחליק דברים, ובה בעת להטיח ביקורת ולשכנע את המטפל.ת שהכל נובע מההתנהגות של זוגתו, שהיא אשמה, ואם היא תשתנה הכל יהיה בסדר, ולראיה הוא "עושה שינויים" בהתנהגות שלו. העניין הוא שהמתעלל הנרקיסיסט מאוד כריזמטי ומאוד משכנע כשהוא רוצה לשכנע, ומציג את החזות הטובה שלו. ומאחר והוא רמאי ברמה מקצועית המטפלים יכולים ליפול בפח.

טיפול זוגי עם נרקיסיסט יכול להיות פלטפורמה להתעללות נוספת

אם בטיפול זוגי הנפגעת תיפתח מבחינה רגשית, בגלל שנוכחות המטפל יכולה לתת לה אומץ להיפתח, היא תהייה פגיעה יותר בעתיד בכמה מובנים.

ראשית, מפני שהיא מפתחת ציפייה לשינוי, ציפיה שמהטפל.ת יצליחו לעשות את הקסם הזה ולגרום ליחסים שלהם לעבוד יותר טוב בעבורה.

שנית, מפני שהיא חושפת את הקלפים הרגשיים שלה ואת הנקודות הרגישות שלה, וסיכוי גדול מאוד שבן הזוג המתעלל יוכל להשתמש בזה נגדה בעתיד,

ושלישית, כי גם אם המטפל.ת יגידו דברים ניטרליים, או יגידו משהו שיתפרש בעיני המתעלל כאילו המטפל.ת לטובתך, הנרקיסיסט יעוות את הנאמר ויציג את הדברים כפי שהוא רוצה להציג, ויאמר לך כל הזמן את המשפטים שמתחילים ב"אפילו המטפל.ת אמר.ה שאת ככה וככה או שאת צריכה ל…".

בנוסף לכך, הכנות בטיפול הזוגי יכולה לגרום למתעלל צורך ב"נקמה" מפני שלשיטתו השפלת אותו בפני המטפל, סיפרת דברים אישיים שאמורים להיות סוד, והוא יגרום לך שתשלמי על זה. מה שאחר כך יגרום לכך שהמטופלת לעולם לא תשתף בכנות את המטפלים בעתיד ((בהרבה מקרים זוגות כאלה ילכו במשך השנים למספר מטפלים).

כאשר הקורבן רוב הזמן שותקת בטיפול כי היא פוחדת לשתף

על המטפלים לשים לב כאשר מהתחלת הטיפול הנפגעת "סגורה" ועונה בקצרה ולא משתפת, יכול להיווצר מצב שהמטפל שלא יודע שיש כאן מערכת יחסים לא-שיוויונית נעשה "חסר סבלנות" וחושב שהזוג תקוע, ויכול לומר לה שצריך להתקדם: "אני חושב שאת לא מספיק משתפת ואת צריכה להתחיל להסתכן".

בטיפול אחד מבני הזוג לא לוקח אחריות על ההתנהגות שלו

מומלץ למטפלים לשים תשומת-לב גם על אם אחד מבני הזוג בטיפול אינו לוקח אחריות על ההתנהגות שלו. לטענתו, בת-הזוג צריכה לשנות את ההתנהגות שלה כדי שלא תהיינה לו התפרצויות זעם או שהוא לא יגיב כמו שהוא נוהג להגיב. הכל תלוי בהתנהגות שלה והיא זאת שצריכה להשתנות כדי שהכל יהיה בסדר בינינו.

שמטפל שלא קורא את התמונה ועומד על כך שיש לתת תוקף לרגשות שני הצדדים

יש מטפלים שינסו להתמקד על רגשות ועל כך שיש לתת תוקף לרגשות של שני הצדדים, ויכול לומר לנפגעת "הוא פגוע. הוא מרגיש שאת מתעללת בו" וזה כמו לנעוץ לה סכין בלב. ובאמת המתעלל מרגיש שהוא "פגוע" ובדרך-כלל זוהי תהייה הצגה שהוא מאוד פגוע ואפילו יותר ממנה (הוא האדם הכי פגוע כאן בחדר), והוא מעוות ומסובב את המציאות ומציג עצמו כקורבן. מבחינת המטפל.ת זוהי לגמרי התעלמות מן המציאות.

מסר שהמטופלת יכולה לשנות את ההתנהגות שלו אם תשני את ההתנהגות שלך כלפיו

בטיפול זוגי, או כאשר הזוג הולך לייעוץ אצל רבנים יכולים להעביר לקורבן מסר ש"את יכולה לגרום לבן-זוגך המתעלל לשנות את ההתנהגות שלו, אם תשני את ההתנהגות שלך כלפיו".  ( תפסיקי להרגיז אותו, תדאגי לו יותר, מה בסה"כ הוא מבקש ממך? שתהייה ארוחה חמה כשהוא בא הבייתה?)

אין דבר יותר שגוי מזה. זוהי הונאה, זה חוסר צדק, זה מתן תוקף למתעלל להמשיך בהתעללות שלו, וזוהי מחיקה ודריסה של הפגיעה והכאב שלה. שלא לדבר על זה שלא משנה מה היא תעשה, הוא ימשיך להתעלל בה, כי זה באמת לא קשור אליה ואל ההתנהגות שלה. גם אם הייתה יכולה להיענות לכל גחמה שלו, מה שלא אפשרי, גם אז זה לא היה מפסיק, והיא תהפוך להיות "עבד מרצון".

"הסכמים" שבני הזוג עושים בחדר הטיפולים בחסות המטפל.ת.

כאשר מטפל עושה "הסכמים" בין בני-זוג ביחסים נרקיסיסטים, דהיינו ביחסי התעללות,  העסקאות שהמתעלל נוהג לעשות עם בת-זוגו כדי שישתנה, הן בדרך-כלל עסקאות שבהן היא נדרשת להקריב את הזכויות שלה ואת החירות שלה בתמורה לאי-תוקפנות מצידו.

• למשל, אני לא אקרא לך זונה אם תפסיקי לדבר עם הידידים שלך. המטפל שרוצה לעשות הסכם "אי-אלימות" והבטחה שהמתעלל ימנע מההתנהגויות התוקפניות שלו והאיומים, יכול לומר לאישה "קשה לו עם החברויות שלך עם גברים בעבודה, או בפייסבוק, או עם החברה המסוימת הזאת שהוא חושב שהיא "מסיתה" אותך נגדו והורסת לכם את הזוגיות, אז תתרחקי מהם ואל תתני להם כזה מקום חשוב בחיים שלך". בפועל, המטפל הזה עזר לגבר האלים לנתק את זוגתו מהחברים שלה וממקורות התמיכה שלה וכל זאת ב'כאילו' הסכמה הדדית.
• לעיתים, בטיפול זוגי המטפל יכול להגיד לבת-הזוג שלא מוותרת ומתעקשת שצריך לטפל באלימות ובאכזריות של בן-זוגה, "אני רואה שאת מתעקשת להטיל את כל האשמה עליו, ולא רוצה לקחת אחריות ולהתבונן על החלק שלך". ואז מבלי שהוא שם לב הוא למעשה תומך בנרטיב של המתעלל והיא נאלצת להתגונן. במקרה כזה הקורבן מרגישה שיש חזית אחת של המטפל ובן-הזוג המתעלל נגדה, והיא פגועה כפליים יותר ממה שהייתה לפני שהתחיל הטיפול, וחווה נסיגה, כי שוב היא חוזרת למצב שאינה מקבלת תוקף לעובדה שמתעללים בה, שמאשימים אותה שהיא זאת שלא בסדר, ובבית המתעלל קיבל אישור להמשיך בדרך שלו.

המתעלל, באופן עקרוני, לא מעוניין לוותר על זכויות-היתר שלו

באופן עקרוני, המתעלל לא רוצה להשתנות מאחר ויש לו רווחים מהתוקפנות שלו ובוודאי מהשליטה שלו. למה שירצה לוותר על זכויות היתר שיש לו? אז הוא רוצה שאת "תהיי אישה טובה" כמו שהוא רוצה ואז הוא מוכן לוותר על התנהגויות מסוימות, שמבחינתו הן שוליות, אך לעולם לא יוותר על האפשרות להיות תוקפן ומתעלל. הוא שומר לעצמו את הזכות לתקוף את האישה כדי להגן על זכויות היתר שלו. הגבר המתעלל מאוד קשור לפריבילגיות שלו. בשבילו, הרעיון של  זכויות שוות ותחומי אחריות שווים והדדיות עם בת הזוג שלו הוא בלתי נסבל בעבורו. הוא יחוש טינה כאשר אשתו דורשת ממנו להשתנות ומשכנע את עצמו  שהוא קורבן ליחס לא הוגן כאשר מפסיד את מעמדו המיוחס.

אם המטפל "מבין" וקורא את המתעלל, והוא מבין שיש פה מערכת יחסים מתעללת, אם הוא יתעמת אתו, המתעלל יגיד לזוגתו "הסטת את  המטפל נגדי" או שיגיד "הוא או היא מטומטמת ולא מבינה כלום", "אנחנו סתם משלמים לה/לו כסף ולא מקדמ.ת אותנו" וכך חותר להפסקת הטיפול.

חשוב לזכור, גם אם בני הזוג ביחסים נרקיסיסטים מגיעים להסכמים בחדר הטיפול, הנרקיסיסט מרגיש שהוא זכאי לשבור את המילה שלו אם יש לו "סיבה מספיק טובה". כאן בא לידי ביטוי אחד המאפיינים של מערכת היחסים הזאת, והוא המוסר הכפול. מה שמותר לו, אסור לה. ועל כן, היא צריכה למלא את החלק שלה בהסכם, בעוד שהוא פטור.

 מה לגבי טיפול פרטני לנרקיסיסט?

קודם כל אומר, שפסיכותרפיה רגילה כנראה לא בנויה לטפל בבעיות של התעללות בבן/בת זוג. אם בכלל, גבר מתעלל חייב להשתתף בתוכנית מיוחדת הבנויה לגברים מתעללים.

טיפול פרטני יכול בהחלט לשפר את תחושתו, להוסיף לו תובנות "שטחיות" כלפי עצמו, לגרום לו לעבוד על המטרות שלו, הגשמת חלומות שלו, ונתקלתי גם במאמנים שמעצימים אותו ותומכים בו לשים את עצמו במקום הראשון כדי להגשים את המטרות שלו. העניין הוא שהנרקיסיסט שממילא שם את עצמו במקום הראשון ואינו מתחשב בצרכים של אחרים מקבל אישור ומשתמש באישור הזה כאשר אשתו מנסה לשים לו גבולות. הוא ימשיך להיות מתעלל, ויהיה מתעלל באישור לכאורה. זה חדשות טובות בשבילו אבל פחות בשביל זוגתו. הוא נעשה מתוחכם, מניפולטיבי עם המטפל, מחפש שבחים על ההתקדמות שלו ובסופו של דבר לא לוקח אחריות על ההתנהגות שלו.

דווקא ככל שהטיפול הפסיכותרפי יהיה ארוך יותר, כך יהיה קשה יותר לעבוד עם המתעלל. הוא לומד את השפה הפסיכולוגית ומשתמש בה לטובתו גם בקליניקה וגם בבית מול אשתו, הוא מנתח את האופי שלה בהתאם למה שלמד ומציין את החסרונות שלה ואת הדברים שהיא צריכה לעבוד עליהם. אם המטפל הוא מאמן שעובד אתו על השגת מטרות, ואין לו מושג שמדובר בנרקיסיסט, הוא יוביל אותו להתרכז בעצמו במטרות שלו ובהגשמת החלומות שלו, והזכות שלו לפעול למען עצמו. הרבה פעמים קורה שהמאמן יאמר לו שעליו להיות נאמן לעצמו ולא לוותר על עצמו. ואז המתאמן הנרקיסיסט המתעלל, שגם ככה חושב שהוא מרכז העולם, ושיש לו תחושת זכאות ועליונות מקבל "רשות" להתחשב רק בעצמו וברצונות שלו ולדרוס את הרצונות של כל אחד אחר, לא משנה אם זה אשתו או אנשים אחרים.  ואז הוא יגיד להגיד לאשתו "אני לא מתכוון לוותר על עצמי, עכשיו אני שם את עצמי במקום הראשון ועושה מה שטוב לי".  Take it or leave it. עכשיו גם יש לו אישור מהמאמן שלו.

בתהליך הטיפול, הנרקיסיסט פתאום "מציג" מודעות עצמית. הוא יכול לומר: "עכשיו אני מבין שאני מתייחס לאשתי כמו לאמא שלי" והוא ממש מצפה להערצה על התובנה הזאת. זה כמובן לא אומר שהוא ישנה את הדרך שבה הוא מתייחס לאשתו.

לסיכום, טיפול אישי לנרקיסיסט בהחלט לא יעזור לאשתו. זה יכול לגרום לו להיות יותר מרוצה מעצמו, אך לא ישנה את המודעות שלו לנזק הנפשי והפסיכולוגי שהוא גורם לקרובים לו, לא יגרום לו לקחת אחריות על ההתנהגות "הרעה" שלו ולא יגרום לו להפסיק להתעלל בזוגתו.

מקור: ספר: לנדי בנקרופט, למה הוא עושה את זה? איך גברים כעסנים ושתלטנים חושבים, ספרית פועלים.